צילום: shutterstock

כשחושבים על זה, עד לפני שנתיים בערך, הכותרת של הכתבה הזאת לא באמת היתה יכולה להיכתב. כי עד לפני שנתיים או שלוש, עצם קיומה של המכונית החשמלית בישראל היתה חידוש בפני עצמו, כשהעם הנוהג בציון הכיר מקסימום שני דגמים חשמליים. אתם יודעים, טסלה ואולי איזה יצרנית רכבי יוקרה כמו מרצדס או אאודי, שהוסיפה לארסנל שלה דגם חשמלי לגמרי. אבל האמת היא שתחום הרכב בישראל ובעולם השתנה דרמטית בשנים האחרונות, והנסיקה המדהימה של מכירות הדגמים החשמליים רק מתחזקת משנה לשנה. למעשה, רק בספטמבר האחרון הודעה רשמית של משרד האנרגיה בישרה על כך שהתחזית למכירות של דגמים חשמליים בשנתיים היא כ-70,000 בשנה. זה יוצא פי 1.5 מהכמות שנמכרה במהלך 2023, שבעצמה הייתה שנה טובה מאוד לרכבים שמקבלים את האנרגיה שלהם מהשקע שבקיר. במילים אחרות, גם שנת 2024 תתאפיין בעוד ועוד דגמים חשמליים שעושים את דרכם לישראל, עוד חידושים טכנולוגיים בסגמנט הרכבים הזה שממילא מזוהה עם חדשנות ודיגיטליות, ובהתאם לכך עוד תחומים שיושפעו מכך ישירות. למשל, פיזור רחב יותר של עמדות טעינה ציבוריות, או אפילו חברות ביטוח נוספות שיתחילו להציע ביטוח לרכב חשמלי. אבל כדי לעשות סדר בכל מה שצפוי לנו, בואו נלך שלב שלב.

היצע הדגמים

כאמור, הימים בהם ידענו לנקוב בשמה של יצרנית חשמלית אחת עברו מזמן. היום כמעט לכל יצרנית רכב בעולם יש לפחות דגם חשמלי אחד שהיא מציעה ללקוחותיה, שלא לדבר על יצרניות – בעיקר מהמזרח הרחוק – שמייצרות, משווקות ומתמחות רק ברכבים חשמליים. בהקשר הזה די אם נזכיר את ה-אאודי Q6 המסקרנת מאוד, את המודל 3 האייקונית של טסלה, או את הגרסה החשמלית של היונדאי קונה הפופולרית. במקביל, אי אפשר שלא להתייחס למבול הבלתי פוסק של יצרניות סיניות שהתנחלו בליבו של הנהג הישראלי די בקלות. ג'ילי, BYD, ORA, הן סיניות חשמליות שכבר אפשר לפגוש כמעט בכל עצירה ברמזור בישראל, ואליהן יצטרף ב-2024 שחקן חזק ומעניין מאוד העונה לשם NIO.

טעינה מתקדמת

האמת היא שרכבים חשמליים מראש נחשבים לחוד החנית בכל מה שקשור למערכות טכנולוגיות מתקדמות, בקרות נהיגה ושלל צעצועים בתא הנוסעים. כיום גם דגמים חשמליים זולים יחסית מגיעים עם מסכי מגע גדולים, פיצ'רים מתחום הנוחות והכי חשוב:מערכות בטיחות חכמות. הכל תלוי כמובן בסוג הרכב, רמת האבזור וכד'. אלא שגולת הכותרת בתחום המכוניות החשמליות הייתה ונשארה הסוללה שמניעה את הרכב, והדרכים בה ניתן לטעון אותה. בדיוק בגלל זה כל יצרניות הרכב החשמלי בעולם עומלות כל הזמן כדי להמשיך ולהגדיל את טווח הנסיעה האפשרי בין טעינה לטעינה. כבר היום אנחנו נמצאים במצב שבו חשמליות סטנדרטיות לגמרי מסוגלות לגמוא 350 קילומטרים ויותר בין טעינות, וברור שהנתון הזה רק יילך וישתפר. במקביל, גם עמדות הטעינה עצמן משתכללות. זמן הטעינה הדרוש כדי להגיע לסוללה מלאה מתקצר, ובעולם כבר מתרבים הדיווחים על נסיונות לייצר עמדות טעינה אלחוטיות (הרכב פשוט יחנה על משטח הטעינה), עמדות טעינה סולאריות או סתם כאלה שזקוקות לדקות ספורות כדי לבצע טעינה שתספיק למאות קילומטרים. במקביל, בעלי מכוניות חשמליות רבים משתמשים היום באפליקציות ייעודיות שמטרתן ניטור ושליטה מרחוק בטעינת הרכב שלהם, ניהול החשמל וכו'.

העולם מיישר קו

המציאות הזאת שבה אחוז ניכר כל כך מהרכבים בכבישי ישראל הם בעצם רכבים חשמליים, מחייבת גם היערכות מתאימה של גורמים נוספים. אנחנו מדברים גם על פיזור רחב ונוח יותר של עמדות טעינה ציבוריות, תגבור מאסיבי של מוסכים המתמחים ברכבים חשמליים, וכמו שהזכרנו קודם לכן – אפילו פוליסות מתאימות לביטוח רכב חשמלי. נכון, באספקטים ביטוחיים רבים אין המון הבדל בין רכבים חשמליים לכאלה שמונעים בבנזין, אבל כמה הבדלים בכל זאת יש. למשל, פוליסות ביטוח מקיף כוללות היום הרחבה של שירותי גרירה ודרך, הרי שרכבים חשמליים יכולים ליהנות מכיסוי שיספק להם טעינת סוללה במקום שבו נתקעו, או גרירה לעמדת טעינה קרובה וכד'. פרט נוסף בהקשר הביטוחי, שראוי לציין הוא שהחל מנובמבר 23 חברות הביטוח מפסיקות בהוראת הפיקוח להציע ללקוחות כיסוי עמדת טעינה.

לסיכום, אין שום הימור או סיכון באמירה שהפופולריות של הרכב החשמלי בישראל רק תלך ותגבר. ממילא התעשייה כולה הולכת לשם, ייצור חשמל משחרר את התלות בחביות הנפט של העולם ומחירן הלא יציב, וההיצע רק הולך וגדל. אז כן, לפני שנתיים הכותרת של הכתבה הזאת לא היתה יכולה להיכתב, אבל בעוד שנתיים אולי כבר נתקשה לזכור מציאות אחרת בכבישי ישראל. כי החשמליות כאן, כדי להישאר, וכדי להתגבר.